ככה תדעו מה ללמוד
אחת החרדות הגדולות שהתחילו לי בתקופה שאחרי השחרור הייתה "מה אני רוצה ללמוד?". נראה שאותו בן דוד רחוק של "מה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדול?" הטריד לא רק אותי; אלא גם כמעט כל בנאדם שיצא לו לסיים צבא או תיכון ולחשוב, "סעמק, מה עושים עכשיו?".
שוטטתי ברחובות חסר מעש, מחכה רק שמישהו יגיד לי אם ללמוד תקשורת או פסיכולוגיה, ואז פגעה בי ההבנה. אנשים כבר מחליטים שנים מה הם רוצים ללמוד בחיים, זה רק עניין של להעתיק מהם! לכן איגדתי לפניכם את כל הדרכים הכי טובות ומוכחות למצוא כיוון לחיים האקדמיים. אם זה הצליח לי, זה בטוח בוודאות ב100% יעבוד לכם!
[/vc_column_text][/vc_column][/vc_row] הדרך הכי נפוצה בקרב משוחררי ישראל לחפש כיוון לחיים שלהם היא ללא ספק אותה הקלישאה הידועה: הטיול אחרי צבא. לברוח לכמה חודשים מהארץ המובטחת שלנו לגלות מדינות אחרות, פחות מובטחות, אבל עם וויד זול יותר. לרוב, האנשים שבוחרים בדרך הזו מתחלקים ל4 קטגוריות: – דרום אמריקה: אלה שרוצים לנסות מריחואנה בפעם הראשונה – הודו: אלה שרוצים לנסות אסיד בפעם הראשונה – אירופה: אלה שרוצים לנסות אמדי בפעם הראשונה – אפריקה: אלה שחייבים להראות לכולם כמה הם יותר טובים מהם. ההליך הוא פשוט: לוקחים סם מסוים, שוכחים מלא דברים, לומדים לחשוב על דברים אחרת ואולי לא מוצאים משמעות, אבל מוצאים כיוון.* לפי סקר קצר שערכתי ברחבי תל אביב (בעיקר בדירות של חברים, למען האמת), כ90% מאלה שידעו עוד בתיכון מה הם רצו ללמוד כתואר כבר היו ממש ממש טובים בדבר מסוים, שקשור לנושא שרצו ללמוד. ומה שהופך את זה ליותר משונה זה שזה היה תקף לגבי כל סוגי המקצועות, בין אם זה צלם הופעות מקצועי שהחליט ללמוד קולנוע, פראמדיק צבאי שהלך לאחר מכן ללמוד רפואה או אפילו נרקומן מחונן שהלך ללמוד כימיה. מדהים! אמנם יש עוד הרבה מחקר שצריך להעשות בנושא, אבל נראה שברור לכולם כבר שאם אתם רוצים להינעל על כיוון לתואר, להיות כבר ממש טוב במשהו זו התחלה טובה. "אבל מה אם אני לא ממש טוב במשהו אחד ספציפי שיכול לשמש לי כמקצוע עתידי?" אני שומע אתכם זועקים לי שוב ושוב בסיוטים. טוב, אז לאותם הסטודנטים לעתיד שלא מחויבים לרעיון מסוים, אבל ממש ברבאק כבר להתחיל לרשום "בוגר תואר ראשון" בקורות חיים כדי להפסיק לעבוד בארומה, יש עדיין תקווה. כל מה שצריך לעשות זה להתפשר. לאיזה מעסיק אכפת אם למדת מנהל עסקים או כלכלה? אף אחד מהם. מתלבטת עדיין אם ללמוד סוציולוגיה או פסיכולוגיה? תטילי מטבע. לא קיבלת פסיכומטרי גבוה מספיק לרפואה? בשביל מה המציאו 'אן דן דינו' לעזאזל? אתם ידעתם שהבן של רחלי לומד משפטים ונראה שהוא ממש מרוצה? …כן? …כבר אמרתי לכם את זה? טוב, רק רציתי שתדעו הרי תמיד הייתם טובים בלהתווכח… … אז, בניגוד לטענה מספר 3, כאן הפשרה היא לא בעניינים אקדמיים אלא בעניינים אישיים. במצב כזה הסטודנט העתידי בעצם צריך להגיד לעצמו, אוקיי, אין כסף באלבום הפאנק שלי, אף אחד לא ישלם לי בשביל מין עם סופרמודליות, צריך לוותר על החלום וללמוד הנדסה כמו שההורים רצו. מה שמאפיין שיטה זו בעיקר זה החסרון והיתרון הבולטים בהם. החסרון הוא שאתה מוותר על הנשמה שלך, והיתרון הוא שקליפת האדם האומללה שלך תרגיש מאוד בנוח בפנטהואז, עם ג׳קוזי מלא בכלבלבים ומסגד שעשוי מקוק על השולחן**. הרי סה"כ אמא רק רוצה שיהיה לך טוב. אבל אולי אתה מאותם האנשים שלא מוותרים? אולי אתה מאלה שבאמת יש להם חלום והם ירדפו אחריו ויהי מה? אולי אתה לא יודע סטטיסטיקה? אז כן, ללמוד אמנות זה לא בהכרח הכי רווחי, אבל זה טוב לנשמה, נכון? ואנשים ירצו לבוא לתערוכה שלמה שכל מה שיש בה זה בובות חסרות ראשים וציורים של היטלר בהלבשה תחתונה, נכון? נכון?? כאן, ממש בקטגוריה הזו, נמצאים אותם האנשים שלא לומדים כדי להרוויח כסף, אפילו לא בהכרח לומדים כדי להתמקצע במשהו, רק לומדים כי הם רוצים ללמוד משהו. אלו אנשים שרק צמאים לעוד ידע, עם כח רצון ותשוקה בעיניים. טוב, משהו בעיניים. אולי זה תשוקה, אולי זה דמעות, אולי זה חובות. …אולי תתחתנו עם מישהו עשיר? * הערת צד: חבר שלי (שיישאר בעילום שם) היה בטריפ של פטריות (לכאורה) בגן חיות באמסטרדם, ומתישהו בזמן שהוא בהה בקפיברה פשוט פלט את המילים "אני רוצה ללמוד פסיכולוגיה". שנה הבאה הוא מתחיל בבן גוריון. ** הערת צד מס' 2: זה מה שעשירים עושים, נכון?
את כל ארבעת הקבוצות האלה מאגדים 2 דברים: רצון לברוח מהמדינה ורצון לברוח מהמוח של עצמם (ואולי לראות גם חדי קרן טיפה, למה לא?).
